בלוג

על מרק וזוגיות

לפני שנים, בהיותי צעירה וחטובה, התחיל איתי איזה גבר (לא זוכרת איך הוא נראה, לא זוכרת היכן, זוכרת אותו רק בגלל סיפור המרק...) הוא פותח במחמאות, על מראי, על חיוכי, מספר כמה הוא נהדר, מציע הצעות ואני מפטירה "אני נשואה". בטוחה שבאמירה זו, ישחרר אותי מלהגו המתרברב "אז מה?" הוא צוהל "גם אני" "הכי טוב ששנינו נשואים" ואני עם הדידקטיות שלי (עוד בטרם היותי יועצת זוגית), משיבה "אם היית מקדיש לאשתך את מה שאתה עושה עכשיו, חייך היו נראים אחרת...״ ״ומה כל יום לאכול מרק ירקות?״ הוא שואל אני פוקחת זוג עיניים גדולות ושואלת בתימהון "כל יום היא מכינה לך מרק ירקות??" הוא מביט בי מופתע וממלמל "על מי נפלתי״ ובעצם מה רע במרק ירקות טעים אז זהו שזה לא רע, רק משעמם. שאני שומעת על זוגות שחיים אחד ליד השני, חיים ביחד

הם...

הם הגיעו מתוחים, נמנעים ממפגש עיניים , התיישבו בנוקשות, פניהם כעוסות.. שתקו, כל אחד מחכה שהשני יתחיל.. היא לקחה אויר ופתחה.. "היינו בטיול ארוך, מאורגן, כי אנחנו כבר לא כל כך צעירים, טיול יקר שהשתוקקנו לעשות אותו". "היה לי קשה, הלכנו הרבה, טיפסנו, הרגל כאבה לי והוא לא היה שם בשבילי, תמיד רץ קדימה, מותיר אותי מאחור, מתמודדת בקושי עם המסלול, קוראת לו.. הוא לא שומע אותי...לא מתחשב בי כלל" הוא הביט בה "תמיד?" שאל החזירה לו מבט עוין.. וענתה כמי שנאלצת... "לא תמיד, היו מקרים שנתת יד" הוא המשיך ושאל וכל הזוגות היו ביחד כל הזמן? היא הפנתה מבטה ממנו, ולא השיבה.. פנתה אלי ואמרה "את מבינה , היה שם זוג מבוגר קצת מאיתנו, שתמיד הלכו ביחד, תמיד יד ביד, הוא היה כל כך מתחשב כל כך בשבילה.." "אני הרגשתי, כל כך

פוסטים נבחרים
ארכיון
  • Grey Facebook Icon
RSS Feed

קרן קיימת לישראל 52 קריית ביאליק, 2709109 

  • White Facebook Icon